החלטה בתיק ע"מ 2153/09

כתב האישום נגד העורר מייחס לו שלוש עבירות של סחר בציוד מלחמתי, שהתבצעו לכאורה בשנים 2001, 2005 ו-2008. העורר הכחיש בחקירתו את המיוחס לו, וכתב האישום נסמך על עדויותיהם של שני מפלילים. האחד, מורשד טמיזה, מזכיר את הנאשם כמי שקנה ממנו אקדח בשנת 2001 ולאחר מספר ימים מכר אותו בחזרה למורשד. השני, סלאמה עואודה, מפליל את העורר כמי שמכר לו (לסלאמה) מקלע בשנת 2005 וכמי שמכר לו רוס"ר אם-16 בשנת 2008.

שני המפלילים אינם קשורים זה בזה ועלתה בפניי השאלה של קיומה של תוספת ראייתית. בעקבות הדיון שנערך בפניי ביום 7.5.09, הודיעה התביעה כי תבחן אפשרות למציאת תוספת ראייתית לאמרותיו של סלאמה עואודה. התביעה בחנה שוב את תיק החקירה, מצאה כי נערך חיפוש בביתו של סלאמה עואודה ונמצא רובה אם-16, אותו ציין סלאמה כרובה שמכר לו העורר. התביעה תיקנה את כתב האישום והוסיפה כעד תביעה את עורך דו"ח ההובלה וההצבעה לנשק האמור.

טענות הצדדים

ההגנה טענה כי במקרה זה אין תשתית ראייתית מספקת להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. ההגנה הוסיפה כי מורשד טמיזה וסלאמה עואודה אינם מהווים תוספת ראייתית זה לזה, שכן מדובר באירועים שונים ללא קשר ביניהם. עוד נטען, לאחר שהוסף לכתב האישום כעד תביעה עורך דו"ח ההובלה וההצבעה, כי אין בכך די כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגד העורר.

ההגנה הפנתה לכך שאדם נוסף המוזכר בעדותו המשטרתית של סלאמה עואודה לא נעצר. אותו אדם, טארק עווד שמו, הופלל אף הוא על ידי סלאמה כמי שסלאמה מכר לו רובה אם-16. ההגנה טענה כי אין הצדקה להבדל בין טארק עווד לבין העורר, ועל כן יש לשחרר גם את העורר.

עוד נטען כי במקרה זה מוצדקת חלופת מעצר.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את טענות ההגנה. נטען כי משנמצאה תוספת ראייתית משמעותית לעדותו של סלאמה, די בכך כדי להסיר כל בעיה בחומר הראיות. יתר על כן, העבירות בהן מדובר מלמדות על מסוכנות, ומצדיקות מעצר עד תום ההליכים.

ראיות לכאורה

עיקר המחלוקת במקרה זה נוגעת לפרטי האישום השני והשלישי, המאוחרים יותר בזמן ועוסקים במכירה וקנייה של אמצעי לחימה התקפיים מסוכנים כמקלע וכרוס"ר אם-16.

סלאמה עואודה מסר באמרתו מיום 11/3/09 בעמ' 2 כי בשנת 2005 מכר לאחר מקלע 300 " שקניתי מאדם בשם אחמד רג'וב כבן 35 תושב דיר סאמת עובד חשמלאי בעיריה". בהמשך אותה אמרה מסר כי " יש לי עכשיו בבית רובה מסוג גליל שקניתי בשנת 2005... וגם רובה אם-16 שקניתי לפני שנה מאדם בשם אחמד רג'וב שהזכרתי, בסכום של 2500 דינר".

פרטי הזיהוי של מוכר הנשק שמסר סלאמה עואודה הינם דלים, הגם שאין מחלוקת שהם תואמים את פרטי העורר. יחד עם זאת, ביום 12.3.09 זיהה סלאמה עואודה את העורר בתמונה, ועל כן בשלב לכאורי זה, אין לומר כי ישנה בעייתיות בזיהויו של העורר כמי שמכר נשק לסלאמה. ודוק: ב"כ העורר ניסה לטעון כי לא נערך מסדר זיהוי תקין במקרה זה, אולם על פניו, נראה כי לא היה צורך בעריכת מסדר זיהוי, כיוון שהזיהוי בתמונה הינו הצבעה בלבד על אדם המוכר לסלאמה עואודה (ראו י' קדמי, על הראיות (חלק שני, תשס"ד) בעמ' 1018).

מדו"ח ההובלה וההצבעה שנערך בתאריך 12.3.09 עולה כי סלאמה עואודה הוביל את המשטרה למקום מסתור בו הוסתר רובה אם-16 וכן רובה גליל, כפי שמסר באמרתו המשטרתית. בכך יש כדי להוות תוספת ראייתית נדרשת לכאורה לאמרתו של סלאמה עואודה.

לפיכך, המסקנה הינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר.

עילת מעצר

ראשית, יש לומר כי מי שסחר באמצעי לחימה, ובודאי אמצעי לחימה התקפיים כמקלע וכרובה אם-16, מלמד בכך על מסוכנותו. במקרה שלפנינו, אף אם נתעלם מפרט האישום הראשון, עניין לנו באירוע אחד משנת 2005, ואירוע נוסף משנת 2008. המדובר באירועי סחר באמל"ח שהאחרון שבהם התרחש לפני זמן לא רב יחסית, וכאמור, כלי הנשק בהם מדובר הינם התקפיים ומסוכנים. עניין זה, כשלעצמו, מלמד על מסוכנות המצדיקה מעצר בלא חלופה.

ההגנה ביקשה להשוות את עניינו של העורר לזה של טארק עווד, אשר אף הוא הופלל בידי סלאמה עואודה, אך לא נעצר.

התביעה מסרה בהודעה משלימה כי עניין מעצרו של טארק עווד נדון בבית משפט זה (ע"מ 2088/09). עיון בהחלטה בעניינו של טארק עווד מלמד כי כתב האישום בעניינו ייחס לו רכישת רובה בשנת 2004 מסלאמה עואודה. בית המשפט ציין בעניינו של טארק עווד כי מרחק הזמן ממועד העבירה למועד מעצרו של טארק היה רב, וכן ציין בעיות זיהוי שהיו קיימות בעניינו. לכן הוחלט באותו מקרה להורות על שחרור בערובה.

עניינו של טארק עווד אינו דומה לענייננו. ראשית, מועד רכישת הנשק במקרה של טארק עווד היה זמן רב לפני מעצרו ודובר באירוע אחד בלבד, בעוד שבענייננו המדובר ביותר מאירוע אחד, כשהאחרון שבהם היה בשנת 2008. שנית, אין בעניינו של העורר בעיות זיהוי, כפי שהיו, ככל הנראה, בעניינו של טארק עווד.

לפיכך, השוני במועד ביצוע העבירות העיקריות ומספרן, כמו גם ההבדל בנוגע לחוזקה של התשתית הראייתית בכל הנוגע לזיהוי המעורבים בעבירה, מלמד כי קיים שוני משמעותי בין טארק עווד לבין העורר. שוני זה מצדיק כי העורר יישאר במעצר.